וַיִּשְׁכַּ֨ח יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־עֹשֵׂ֗הוּ וַיִּ֙בֶן֙ הֵיכָל֔וֹת וִיהוּדָ֕ה הִרְבָּ֖ה עָרִ֣ים בְּצֻר֑וֹת וְשִׁלַּחְתִּי־אֵ֣שׁ בְּעָרָ֔יו וְאָכְלָ֖ה אַרְמְנֹתֶֽיהָ׃ {פ}

וּשְׁבַק יִשְׂרָאֵל יַת פּוּלְחַן עָבְדֵיהּ וּבְנָא הֵיכְלִין לְטַעֲוָתָא וּדְבֵית יְהוּדָה אַסְגִיאוּ קִרְוִין כְּרִיכָן וְאֶשְׁלַח אֶשְׁתָּא בְּקִרְווֹהִי וּתְשֵׁיצֵי בִּרְנָיָתָהָא:

וישכח, היכלות - לבצר בהם.

ואכלה ארמנותיה - כל עיר ועיר.

וישכח וגו׳. ר״ל כמו שישראל שכח את ה׳ המגדלו ומרוממו ובנה היכלות לעבודת כוכבים כן יהודה שכח בה׳ והרבה ערי מבצר להשגב בהן ולא בטח בה׳ ולכן אשלח אש בערי הבצורות שביהודה וכאשר אכלה האש ושרפה ארמונותיה של עדת ישראל שעשתה לעבודת כוכבים:

עשהו. המגדלו ומרוממו כמו הוא עשך (דברים לב):

ויבן. מלשון בנין:

בצורות. מל׳ מבצר:

ארמנותיה. מל׳ ארמון והיכל:

וישכח ישראל את עשהו, ושם במצרים שכח את ה' שעשה אותו לו לעם, ויבן היכלות, כמו המצרים שהיו בונים לכל כוכב היכל מיוחד לעבוד שם עבודת הכוכב ההוא כנודע, ויהודה הגם שעובד את ה' בבהמ"ק הרבה ערים בצורות ויבטח בחוזק מבצריו ולא בטח בה'. ולכן ושלחתי אש בעריו וכו':