התחילו ללמודכְּגוּפַין דִשְׁתִיל עַל עֵינָא דְמַיָא כֵּן בְּמַדְבְּרָא אֲרַע מֵימְרִי לְיִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בְתֵינָתָא דִי בַאֲוַל מְאַבְּבָא חֲבִיבֵית אֲבָהַתְכוֹן וְאִינוּן אִתְחַבְּרוּ לְבַעַל פְּעוֹר וְטָעוּ לְבַהֲתָא וַהֲווֹ שִׁקוּצִין כִּדְרְחִימוּ:
כענבים - כדרך ימצאהו בארץ מדבר.
וטעם כענבים במדבר - שאין שם יישוב, כל מוצאם ישמח בהן.
וככה כבכורה בתאנה - ולא היתה שמחתי רק מעט כי לא עמדה, כי השתחוו לבעל פעור וינזרו מאחרי.
לבשת - כמו: והבושת אכלה יגיע, שם לאליל.
ויהיו שקוצים - שנטמאו בעבור אהבת נשי מדין.
כענבים במדבר. כמו המוצא ענבים במדבר מקום שמה שהם חביבים עליו מאד כן מצאתי את ישראל ר״ל כן היו חביבים עלי בעת מצאתים לי לעם:
כבכורה. כתאנה המבושלה באילן התאנה ראשונה לכולן שהיא משמחת לב רואיה כן ראיתי אבותיכם ר״ל כן שמחתי כאשר ראיתי את אבותיכם נמשכים אחרי:
המה באו. וכאשר המה באו אל בעל פעור ופרשו עצמם מה׳ אל הבושת:
ויהיו שקוצים כאהבם. אז היו שקוצים ומתועבים בעיני כערך אהבתם שאהבתי אותם מתחלה:
כבכורה. כן יקרא הפרי שנגמר בשולו וכן בכורי ענבים (במדבר יג):
וינזרו. ענין פרישה כמו נזרו אחור (ישעיה א):
לבושת. העכו״ם תקרא כן על כי היא לבושת לעובדיה:
שקוצים. מלשון שקץ ותעוב:
כענבים, על מ"ש שהשחיתו דרכם בע"ז ובזנות כימי הגבעה ושע"כ יזכר עונם, אומר שילמדו ק"ו ממה שהעניש את יוצאי מצרים על עון פעור ועל הזנות עם בנות מואב הגם שדור ההוא היו חשובים ויקרים בעיני ה', וכ"ש שיעניש אותם שהם קלים ונבזים בעיניו, על עונות אלה, אומר הלא כענבים במדבר מצאתי ישראל, בעת שמצאתי את ישראל במדבר היו יקרים בעיני כמי שמוצא ענבי' שהוא הפרי היותר חשוב במדבר שאינו מקום זרע וגפן ותאנה, (ור"ל שהוא היה הכרם הראשון אשר נטע ה' כמ"ש גפן ממצרים תסיע, והנה הענבים אין מקבלים הרכבה ובפרט ענבים במדבר שהם בלתי מורכבים, כן היו אז ישראל קדושים נזהרים מן הזנות כמ"ש חז"ל ששלומית בת דברי אחת היתה ופרסמה הכתוב), וכן כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם, שהתאנה גם היא הפרי החשובה מאד ואין בה פסולת, והמתבשלת ראשונה היא חשובה ביותר מצד מעוט מציאות הפרי אז, וכן היו חשובים אם מצד המקום כענבים במדבר, אם מצד הזמן שחל עליהם הענין האלהי בראשונה בעוד החשך כסה ארץ וערפל לאומים, ובכל זה הגם שהיו חשובים מאד אצלי, המה באו בית פעור וכו' כאהבם ר"ל גם המה עם כל חשיבותים כאהבם כאשר אהבו את בנות מואב יצאו עי"כ מדחי אל דחי, שעי"כ באו בית פעור, כמ"ש ויחל העם לזנות אל בנות מואב ועי"כ ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן, ועי"ז וינזרו לבושת, כמ"ש ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן, ועי"ז ויהיו שקוצים, ששקץ ה' אותם ומאס בהם כמ"ש ויחר אף ה' בישראל וכ"ז היה כאהבם ע"י שאהבו את בנות מואב, עתה דון קל וחומר אם המה כאהבם בנות מואב נעשו שקוצים הגם שהיו חשובים בתחלה, וכ"ש.