לָא יְנַסְכוּן קֳדָם יְיָ נִסְכִין דַחֲמַר וְלָא יִתְקַבְּלוּן לְרַעֲוָא קוּרְבָּנֵיהוֹן דִיבְחֵיהוֹן כִּלְחֵם מְרַחַק לְהוֹן כָּל דִיֵיכְלִינֵיהּ יִסְתָּאַב אֲרֵי קוּרְבָּנֵיהוֹן עַל נַפְשֵׁיהוֹן לָא מְכַפֵּר לְהוֹן בְּבֵית מַקְדָשָׁא דַיָי:
לא - הנשארים ואלו היה להם לא יערבו לו.
כלחם אונים - כמו: לא אכלתי באוני והוא שם דבר ולשון רבים אונים.
לא יסכו. זה אמר על בני יהודה מעתה אין לו חפץ בנסכיהם ולא ינסכו לה׳ יין וזבחיהם אינם ערבים עליו:
כלחם אונים להם. הקרבנות הם בעיניו כלחם הבא להם בגזל אשר מטמא ומתעב את האוכלו:
כי לחמם. הקרבנות שמביאים יותר טוב שיהיה למלא נפשם שהם יאכלוהו ולא יבוא לבית ה׳ כי לא לרצון הוא:
יסכו. מל׳ נסך ויציקה:
יערבו. ענין מתיקות כמו וערבה לה׳ מנחת (מלאכי ג׳:ד׳):
אונים. ענין גזל הבא בכח ואון וכן וידיו תשבנה אונו (איוב כ׳:י׳):
לחמם. גם הבשר יקרא לחם וכן את קרבני לחמי (במדבר כח):
לנפשם. לעצמם:
לא יסכו לה' יין, ולא לבד שלא יביאו נסכים שהנסכים הם טפלים אל הזבח, כי גם לא יעברו לו זבחיהם, שלא יקבל מהם גם זבחים, שהזבחים היו נקראים לחם ה', כמ"ש כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבי' והיו קדש, אבל זבחיהם לא יקראו לחם ה'. כי הם כלחם אונים להם, הם דומים כלחם שאוכלים האוננים על מתיהם שאוכלים סעודת הבראה משל אחרים, וכן השלמים שיאכלו לא יהיו שלמי שמחה רק סעודת הבראה, ותחת אשר לחם אוננים יטמא ע"י האונן שהוא טמא לנפש ומטמא את הלחם, לחם של הזבחים שלהם כל אוכליו יטמאו הלחם יטמא את האוכלים אותו, כי לחמם לנפשם כי הוא הלחם שאוכלים על נפשם המתה, שנפשם מתה בגופם והם אוכלים הזבח לחם הבראה על מיתת עצמם, וע"כ לא יבא בית ה' כי לחם טמא הוא:
