נָֽקְטָ֥ה נַפְשִׁ֗י בְּחַ֫יָּ֥י אֶעֶזְבָ֣ה עָלַ֣י שִׂיחִ֑י אֲ֝דַבְּרָ֗ה בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי׃

נקטה נפשי. נפשי מתקוטטת על שאני חי והוא לשון ונקוטות' בפניכם (יחזקאל כ):

נקטה נפשי - אם עזבתי שלא אדבר, או דברתי כעניין החרשתי בלו עצמי בשאגתי.

אעזבה - יש אומר: שהוא מן עזוב תעזוב עמו. והקרוב אלי: שהוא כמשמעו.

נקטה נפשי. מגודל הכאב נכרתה נפשי בעת עודני חי ולזה אטען על עצמי משא ספור תלאותי ואדבר במרירות נפשי:

נקטה. נכרתה כמו אשר יקוט כסלו (לעיל ח):

אעזבה. ענין טעינת משא וכן עזוב תעזוב עמו (שמות כ״ג:ה׳):

נקטה, אחר שנפשי מתקוטטת עם חיי כי טוב לה מות מחיים והחיים הם כאויב וצר לה, על כן אעזבה עלי שיחי ואדבר את כל אשר בלבבי:

נקטה נפשי. נכרתה:

שיחי. דברי כעסי: