חַיִּ֣ים וָ֭חֶסֶד עָשִׂ֣יתָ עִמָּדִ֑י וּ֝פְקֻדָּתְךָ֗ שָֽׁמְרָ֥ה רוּחִֽי׃

ופקודתך - היא הפועלת והוא כמו צוויך.

חיים וחסד. בעת ההיא עשית עמדי החיים לתת בי רוח החיוני ולא בעבור גמול מה כי עדיין לא עשיתי מאומה אבל בחסד עשית זאת:

ופקודתך. מצותך שמרה רוחי בקרבי לבל תצא עם כי הגוף הוא כנאד מלא נקבים:

ופקודתך. ומצותיך:

חיים, הלא החיים שנתת לי בראשית הוייתי בעת היצירה, היה רק מצד החסד, כי עדן לא היה לי שום זכות להיות נברא ומתקיים בחיים, והיה הוייתי רק מצד חסדך, ורק פקודתך שמרה את רוחי בל יצא מן הגוף בהיותי בבטן אמי, שמן הטבע לא היה אפשר לכלוא הרוח בבטן המלאה בהיותו פיו סתום ואיך יתקיים בלא נשימת רוח, שזה אינו בטבע רק ע"י פקודת ה':

ופקודתך. ופקידותך והרצון בזה ופקידותך אשר שמת בכחותי הפועלו' למשול על הכחות המתפעלות הנה הפקידות ההו' שמרה רוחי בקרבי כי לולא זה לא הייתי יכול להתקיים כלל וזה שהאדם לדקות חמרו יתפעל בקלות ויפסד לולי רבוי הכלי' אשר שם בו השם לעזור בשמירתו הזמן האפשרי: