וְאִ֣ישׁ נָ֭בוּב יִלָּבֵ֑ב וְעַ֥יִר פֶּ֝֗רֶא אָדָ֥ם יִוָּלֵֽד׃

נבוב - כמו: נבוב לוחות.

ילבב - יקנה לב שהיא החכמה, כמו: קונה לב.

ועיר פרא - כמו עיר, ופרא הוא האדם כאשר יולד, וכמוהו ככבש אלוף. אמר ר' משה: כי, חלד. כמו חלודה בלשון רבותינו ז"ל והעניין כי תשוב החלודה ותאיר יותר מצהרים. והנכון: כי חלדך פירש זמנך יקום, וענין יקום יעמוד כמו וקם הבית.

תעופה - יש אומרים: תסתכל. וכן: התעיף עיניך בו. ואחרים אמרו:כי תעופה מן עיפה והוא נכון. והעניין, אם עשית תשובה - יעמוד חלדך כשמש צהרים, ובעת החשך תשוב כבקר, כעניין ישוב לימי עלומיו, תתחדש כנשר נעורייכי.

ואיש נבוב. כי גם הסכל הריק מחכמה עם כי עשה העמל מחסרון הדעת עכ״ז ענש יענש כי ראוי לאיש נבוב וריק מחכמה לקנות לב להשתדל בחכמה להשכיל דרכי ה׳ כי כל אדם כאשר יולד הוא כעיר פרא מבלי חכמה וכאשר יכין לבו הנה ישכיל וכ״כ ראוי לכל איש נבוב להכין לבו להרגיל בחכמה:

נבוב. חלול וריק כמו נבוב לוחות (שם כז):

ילבב. מלשון לב ר״ל יקנה לב:

ועיר. כן נקרא החמור בקטנותו וכן עיר בן אתונות (זכריה ט):

פרא. חמור הבר:

ואיש, ר"ל ואם תשאל הלא ראוי שאיש נבוב ילבב, שהאיש הנבוב וחלול שאין לו לב להשכיל השכלות המופשטות מחומר, ילבב יושם בו לב משכיל לדעת את כל אלה, ולמה מנע ה' השכלות אלה מן האדם, ע"ז משיב ועיר פרא אדם יולד, ר"ל שכן יש לך לשאל מדוע ברא ה' את העיר פרא שיהיה עיר פרא, ומדוע לא בראו שיהיה לו שכל כמו אל האדם, וכמו שלא יקשה לך שאלה זאת, כי ה' נתן לכל חומר את הצורה אשר החומר מוכן אליה, וחומר העיר פרא אינו מוכן שיקבל צורת השכל, וכן חומר האדם אינו מוכן שישכיל השכלות מופשטות מחומר כי אינו מוכן שישכיל רק ע"י החושים והבחינה, ואם היה בורא אותו שישכיל כשכל מופשט מחומר היה בהכרח שכל מופשט מחומר, והיה מלאך לא אדם, וכמו שא"א שעיר פרא יולד שיהיה אדם כן א"א שאיש נבוב ילבב:

נבוב. חלול:

ילבב. ישכיל:

ועיר פרא. ועיר ופרא ר"ל שהוא נמשל כבהמות בעת הולדו: