עִ֭מּוֹ עֹ֣ז וְתוּשִׁיָּ֑ה ל֝֗וֹ שֹׁגֵ֥ג וּמַשְׁגֶּֽה׃

לו שוגג - הוא ידע שגגתו של האדם, או שישגה אחרים והם לא ידעו.

עמו עוז. בידו החוזק והתשות את מי לחזק ואת מי להתיש כח זרועו:

לו שוגג. יודע הוא שגגת האדם עם כי לא ידע האדם בנפשו:

ומשגה. יודע הוא הדבר אשר האדם משגה בו את הזולת עם כי לא ידעו הזולת:

עמו, מוסיף לבאר זאת שאחר שעמו העז וגם התושיה, שהוא הוצאת כל הישות אל הפעל, כי הוא מקור הנמצא סבתם וחיותם ושרשם, א"כ לו שוגג גם כל שוגג מיוחס לו, שמה שישגה האדם מני דרך אינו תלוי בבחירתו רק נתהוה לו מאת ה' ונגזר עליו בעת שנתהוה ונוצר, ומשגה, ר"ל וה' הוא משגה אותו מני דרך, ולא נהיה זאת ע"י בחירתו:

שוגג ומשגה. שני שרשים בענין אחד: