מֵסִ֣יר שָׂ֭פָה לְנֶאֱמָנִ֑ים וְטַ֖עַם זְקֵנִ֣ים יִקָּֽח׃

לנאמנים. להמדברים בעלי המליצה יסיר מאמר שפתותם עד לא יכינו לדבר מה בלבבם ומהזקנים בעלי המדע יקח מיטב תוכן האמרים:

לנאמנים. הוא מלשון וינאמו נאום (ירמיה כג) שהוא ענין דבור והנו״ן האחרונה נוספת לסימן שם תואר כמו רחמן והצחים בלשונם היודעים חכמת הדבור יקראו נאמנים:

וטעם. ענין תוכן הדבור כמו בשנותו את טעמו (תהלים לד):

מסיר השפה והדבור שיש לנאמנים ומדברים אלה, ובשער לא יפתחו פיהם,

• ד) הזקנים, שיכבדום העם מצד זקנתם וחכמתם, וישמעו לדבריהם באשר בישישים חכמה, וה' טעם זקנים יקח, עד שלא ישאר שום מנהיג ועוצר בעד העם, ועי"כ.

לנאמנים. הם האנשים הממהרים לדבר צחות או ירצה בזה האנשים הנאמנים בדבריהם לטוב טעמם וחכמתם:

זקנים. חכמים: