וְ֭אַיֵּה אֵפ֣וֹ תִקְוָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י מִ֣י יְשׁוּרֶֽנָּה׃

ואיה. וא״כ איה תקותי מתי אקבל הטובה ומי יראה את תקותי כי הלא אמות ואיך א״כ אראה בהטוב׳ אשר אקוה לה:

ואיה אפו. עניינם אחד כי אפו הוא כמו איה פה והוא כפול במלות נרדפות כמו אדמת עפר (דניאל יב):

ישורנה. יראנה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כא):

איה אפו תקותי הלא שם אשוב אל ההעדר והאפס, ועל איזה דבר תחול התקוה של החיים האחרים, וגם אם יש לי תקוה על חיי הנפש, תקותי מי ישורנה, כי הלא.