הֲזֹ֣את יָ֭דַעְתָּ מִנִּי־עַ֑ד מִנִּ֤י שִׂ֖ים אָדָ֣ם עֲלֵי־אָֽרֶץ׃

הזאת. אם האמת הוא אשר זאת ידעת וגו׳ וכאומר הלא לא תוכל לכחש בה ודוגמתו הנגלה נגלתי וגו׳ (ש״א ב):

מני עד. דבר הנהוג מן העולם מן העת אשר שם אדם על הארץ:

הזאת. בה״א השאלה:

הזאת, אחר שאתה רוצה לברר שהרשע מצליח ע"י הבחינה והנסיון. והנה מתנאי הבחינה שתהיה שלימה שתבחין כל הזמנים וכל הפרטים. שרק אז תוכל להוציא משפט כולל ומוכרח. לא כן אם לא בחן רק זמן פרטי מיוחד. ורק חלק ופרט מיוחד. שאז א"א שיוציא משפט כולל ומוכרח כנודע בהגיון. וא"כ אשאלך וכי ידעת שזאת נוהג מני עד שהרשע מצליח. הלא.