מֵ֘עִ֤יר מְתִ֨ים ׀ יִנְאָ֗קוּ וְנֶֽפֶשׁ־חֲלָלִ֥ים תְּשַׁוֵּ֑עַ וֶ֝אֱל֗וֹהַּ לֹֽא־יָשִׂ֥ים תִּפְלָֽה׃

מעיר מתים - הם בני אדם יצעקו מעיר.

ואלוה לא ישים תפלה - לא יעשה זה חנם ושוא.

תפלה - כמו תפל.

מעיר. מן העיר יאנחו אנשים מגודל חמסם ובשדה תשוע כל נפש מהחללים אשר רצחו:

ואלוה וגו׳. כאומר ואיך א״כ תאמרו כל מעשה אלוה המה במשפט ולא ישים דבר תפלה שאין לו טעם ומדוע יאריך אף לרשע כזה אשר יאבד הרבה מן האנשים בחרב וברעב הלא מוטב לאבד נפש אחת להעמיד כל הנפשות האלה:

מתים. אנשים כמו מתי מספר (בראשית לד):

ינאקו. ענין אנחה כמו ונאק נאקת חלל (יחזקאל ל):

תפלה. ענינו דבר גרוע שאין בו טעם כמו ולא נתן תפלה (לעיל א):

מעיר מתים ינאקו, מן הערים צועקים האנשים החלשים משוד ומחמס, ונפש חללים תשוע, שקול דמי הנרצחים צועק למרום לישועה, ומ"מ אלוה לא יתן תפלה. וה' לא יעניש אותם ואינו מוחה במעשיהם, הגם שהם מחריבים את העולם. ואם תשיב גם ע"ז שלכן אינו מעניש אותם כדי שיהא מקום לבחירה, ע"ז משיב הלא.

מעיר מתים ינאקו. מן העיר יצעקו האנשים מפני החמס הנעשה להם:

חללים. הרוגים:

תשוע. תצעק:

תפלה. דבר בלא טעם: