בַּ֭חוּץ לֹא־יָלִ֣ין גֵּ֑ר דְּ֝לָתַ֗י לָאֹ֥רַח אֶפְתָּֽח׃

בחוץ. והסבה היה כי במקומי לא לן מעולם בחוץ הגר הבא מארץ נכריה ובעצמי פתחתי דלתי ביתי להאורח הבא כי לא האמנתי למתי אהלי שהם יכניסו לבית את כל הבא, או ר״ל פתחתי הדלתות אל מול הדרך להעיר לב אנשים לבוא אל ביתי ובעבור זה רבו כמו רבו אנשים הולכי אורח והיה להם לטורח להתעסק ולזה היו לי לאויבים:

לאורח. הוא שם משותף להאיש הבא מהדרך ולהדרך עצמו:

בחוץ, אחר שחשב שנתן ליתומים לחם ולעניים כסות ולבוש, אמר שנתן להם גם מעון ודירה, שאף הגר לא ילין בחוץ, ואף לעוברי אורח פתח דלתיו שיתארחו בביתו, כמו שכתוב הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו:

לארח. לדרך כדי שאראה האורחים בבואם ואספם הביתה: