וַיַּ֤עַן ׀ אֱלִיה֖וּא בֶן־בַּרַכְאֵ֥ל הַבּוּזִ֗י וַיֹּ֫אמַ֥ר צָ֘עִ֤יר אֲנִ֣י לְ֭יָמִים וְאַתֶּ֣ם יְשִׁישִׁ֑ים עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָאִירָ֓א ׀ מֵחַוֺּ֖ת דֵּעִ֣י אֶתְכֶֽם׃

זחלתי - פחדתי וממנו זוחלי עפר בעבור שיפחדו בני אדם מהם, כעניין האימים לפנים. ויש אומרים: כי פירש זחלתי - שבתי לאחור וכן בלשון קדר. וזוחלי עפר נקראין כן, בעבור הפוך הלוכם מבני אדם.

צעיר אני. כאומר דעו מה ששתקתי עד הנה לא הי׳ בעבור כי לא ידעתי מה להשיב ועתה למדתי מה מדבריכם לא כן הוא כי התשובה נכונה בפי מאז אבל על כי אני צעיר לימים ואתם זקנים על כן יראתי מלהגיד דעתי לכם:

זחלתי. ענין אימה ופחד והוא מל׳ דחלתי בחלוף הזי״ן בדל״ת וכן ימי נזעכו (לעיל יז) שהוא מלשון נדעכו בדלי״ת:

מחות. מלהגיד כמו ואחותי באזניכם (לעיל יב):

ויאמר צעיר אני, שני טעמים יש מדוע שתקתי עד הנה,

• א) מצדי כי צעיר אני לימים,

• ב) מצדכם כי אתם ישישים, כי הצעיר לימים ראוי שלא יגלה דעתו כלל, ובפני ישישים מופלגים בזקנה ראוי שיחשה גם מלא ימים. ומבאר צעיר אני לימים על כן זחלתי, הייתי כזוחל עפר ירא להרים ראשי, ומצד שאתם ישישים ואירא, ומפרש על כן זחלתי מחוות דעי גם בפני עצמי, ואירא מחוות דעי אתכם מצד שאתם ישישים:

מחוות דעי. מהגיד דעתי: