לָכֵ֤ן ׀ אַ֥נְשֵׁ֥י לֵבָ֗ב שִׁמְע֫וּ־לִ֥י חָלִ֖לָה לָאֵ֥ל מֵרֶ֗שַׁע וְשַׁדַּ֥י מֵעָֽוֶל׃

אנשי לבב. ר״ל אנשי לבב חכמה:

חלילה לאל מרשע. לעשוק גמול הראוי:

ושדי מעול. לגמול טוב לרשע ורע לצדיק:

חלילה. חולין וגנאי:

לכן, (כ"ז מדברי איוב). שאמר אחר שבמה שילך עם אלהים לא יועיל לו להסיר מעליו חצי הפגעים. וזה נגד המשפט והיושר, לכן שמעו לי אנשי לבב מה שאני מחליט מזה, אחר שזה מוסכם מהשכל כי חלילה לאל מרשע ושדי מעול. ובודאי השכל מחייב.