שִׁמְע֤וּ שָׁמ֣וֹעַ בְּרֹ֣גֶז קֹל֑וֹ וְ֝הֶ֗גֶה מִפִּ֥יו יֵצֵֽא׃

שמעו שמוע. כי בעת רדתו שמוע נשמע קולו אשר ירעם ברוגז והוא קול הרעם:

והגה. הדבור אשר יצא מפיו הוא הרעם שזכר היוצא בגזרת המקום והוא כפל ענין במ״ש:

ברגז. ענין רעד וחרדה כמו רגזו ואל תחטאו (תהלים ד):

והגה. ענין דבור כמו ולשוני תהגה (שם לה):

שמעו שמוע את קולו היוצא ברוגז, שכן מציירים את הרעם כקול רוגז מאת ה' והגם שרק הגה מפיו יצא שאצל ה' הוא נחשב רק כהגה שהוא קול נמוך מאד ובכ"ז הוא נורא כ"כ, עד.

והגה. הוא שם מענין הגייה והרצון בו וקול והוא הרעם: