אִיּוֹב ל״ח · ל״ו

מִי־שָׁ֭ת בַּטֻּח֣וֹת חׇכְמָ֑ה א֤וֹ מִֽי־נָתַ֖ן לַשֶּׂ֣כְוִי בִינָֽה׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בטוחות - רובי המפרשים אמרו: שהם הכליות. והנכון בעיני: שהם הקרב כעניין הן אמת חפצת בטוחות ויורה עליו סוף הפסוק, שאמר ובסתום חכמה תודיעני כי העניין כפול הוא כמנהג.

לשכוי - הוא הלב כמו: עברו משכיות לבב והעניין צורות חקוקות כמו ואבן משכית והצורות הם המחשבות ומביני סוד הרוח, יודו כן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

מי שת. מי שם חכמה בכליות או מי נתן בינה בלב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

בטוחות. בכליות ויקראו כן ע״ש שהם טוחות ומכסות בחלב והוא מל׳ וטח את הבית (ויקרא י״ד:מ״ב):

לשכוי. הלב נקרא כן לפי שהוא צופה ומביט את הנולדות ותרגומו של שדה צופים (במדבר כ״ג:י״ד) הוא חקל סכותא וכן נאמר עברו משכיות לבב (תהילים ע״ג:ז׳):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

מי שת, אחר שגמר לחשוב סדר הפרטים של הבריאה, עורר אותו על שני עולמות שבם חבר את השמים עם הארץ, דהיינו את הרוחני עם הגשמי, אשר זה נפלא ונעלם מעין כל חוקר איך יתקשרו שני אלה דברים הרחוקים יחדיו, והם אחד בעולם הקטן שהוא האדם, ואחד בעולם הגדול, שקשר ג"כ השמים עם הארץ, על העולם הקטן אמר מי שת בטוחות חכמה, איך נתן חכמה שהיא דבר רוחני שמיימי בטיח של טיט ואדמה, דהיינו שהחכמה השמיימית נתונה בגויה חומריית ויחמרה בחמר סביב, ומי נתן לשכוי שהוא ללב השוכה וצופה נעלמים, בינה להבין צפונות, מי חבר הרוחני והגשמי והשכל והעפר יחדיו?:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רלב״ג

רבי לוי בן גרשום · פרובנס, המאה ה־14

בטוחות. הוא מענין כי טח מראות עיניהם והרצון בלבבות הטוחות והסתומות:

שכוי. הוא שם מענין ההשגחה וההשקפה תרגום וישקף ואסתכי והוא השכל ההיולאני:

מקור: ספריא · נחלת הכלל