מִנִּשְׁמַ֣ת אֱל֣וֹהַּ יֹאבֵ֑דוּ וּמֵר֖וּחַ אַפּ֣וֹ יִכְלֽוּ׃

מנשמת. מנשיבת הבל פיו יאבדו ר״ל במעט סיבה ובדבר קל בהפחת רוח בעלמא:

ומרוח וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

מנשמת. ענין נשיבה וכן מנשמת רוח אפו (שמואל ב כ״ב:ט״ז):

יכלו. מל׳ כליון:

מנשמת אלוה יאבדו, מן העולם לגמרי, ומרוח אפו יכלו ולא ישאר זכר למו, ואבדון כזה לא יקרה אל הצדיק והנקי: