ה֭וּא רֵאשִׁ֣ית דַּרְכֵי־אֵ֑ל הָ֝עֹשׂ֗וֹ יַגֵּ֥שׁ חַרְבּֽוֹ׃

הוא ראשית דרכי אל - בבריאת החיות וכל הבהמות, כי למעלה מכולם הוא.

העושו - הטעם מי שעשהו יוכל להרגו.

הוא ראשית. ר״ל אותו ברא ראשון לבהמות:

העושו. לרב חזקו אין מי יוכל לו רק ה׳ אשר עשהו הוא בעצמו יגיש אליו חרבו להכותו נפש:

הוא ראשית דרכי אל, אחר שגמרת אומר בהיותך במקום האל וכחך ככחו, להכרית כל אביר ורב כח, הדרך הראשון שילך האל להשחית הבריות האדירות הוא לילך אל בהמות זה להשחיתו ראשונה, עד שהעושו הוא צריך שיגיש חרבו להשחית אותו:

העשו. העושה אותו: