מַשִּׂיגֵ֣הוּ חֶ֭רֶב בְּלִ֣י תָק֑וּם חֲנִ֖ית מַסָּ֣ע וְשִׁרְיָֽה׃

חנית מסע - שמנהג האדם להסיע חנית עמו כשאול.

ושריה - מין ממיני הנשק. ודעת רבים: כמו שריון והוא רחוק בעיני. והטעם: כי שריון לא יעמוד ויקום עמו.

משיגהו. הלוחמים עמו להשיגו בחרב לא תקום בידם זאת המלחמה כי לא ינצחהו בחרב וכן הלוחמים בחנית או במסע או בשריה לא ינצחהו עמהם:

חנית מסע ושריה. הם שמות כלי זיין:

(יח-יט) משיגהו, מי שירצה להשיג אותו בחרב, לא תקום החרב כנגדו וכן לא חנית ומסע ושריה שהם מיני כלי משחית, כי הוא יחשב ברזל לתבן ונחושה לעץ רקבון:

משיגהו. המשיג אותו:

בלי תקום. בלי תעמוד ותתקיים כי לחזקו תשבר החרב כשיחשבו להכות בו:

חנית מסע ושריה. הם כלי זיין ואמר שאם יכוהו באי זה שיהיה מהם לא יתקיים החרב ולא יזיקהו: