כִּ֤י ׀ לֹא־יֵצֵ֣א מֵעָפָ֣ר אָ֑וֶן וּ֝מֵאֲדָמָ֗ה לֹא־יִצְמַ֥ח עָמָֽל׃

כי לא יצא וגו׳. ר״ל הלא עינינו רואות אשר נתהוה בעולם עמל ואון והנה אינם צומחים ויוצאים מן האדמה לבוא מאליהם במקרה כ״א באים לשלם גמול המפעל ולזה כאשר ראיתי האויל המשריש שפטתי שהוא הראוי להיות מן המקבלים העמל ואון כי לו נאה כי לו יאה:

און. ענין שבר:

כי, ממליץ כי השורש אשר השריש (המשריש נוהו פתאום) באון ושלא במשפט לא יצא מעפר, וגם לא יצמח מאדמה, ולא יעשה פרי, והטעם הוא.