כִּֽי־עַתָּ֗ה מֵח֣וֹל יַמִּ֣ים יִכְבָּ֑ד עַל־כֵּ֝֗ן דְּבָרַ֥י לָֽעוּ׃

לעו - כמו: ושתו ולעו כלומר, נסתרו כאילו נבלעו. ויש אומרים: שהוא תרגום מן לחיים והוא רחוק.

כי עתה. אז היה עתה נודע לכל אשר הוותי יכבד מחול הימים אם ישומם לעומתם:

על כן. בעבור גודל המכאוב לזה דברי המה מגומגמים להרבות בתרעומות ולהסתפק בהשגחה ולומר פעם כך ופעם בהפוך:

לעו. ענין מגומגם ונשחת כמו ושתו ולעו (עובדיה א):

כי עתה, אם ישקלו במאזנים, הותי ושברי מחול ימים יכבד, שכף היסורים יכבד נגד כף התרעומות, כחול ימים, ר"ל שתלונתי כאין נחשב נגד גודל היסורים, על כן דברי לעו ונשחתו, לכן הרביתי דברי תרעומות מתוך גודל היסורים:

לעו. נשחתו: