עֹדֶ֣נּוּ בְ֭אִבּוֹ לֹ֣א יִקָּטֵ֑ף וְלִפְנֵ֖י כׇל־חָצִ֣יר יִיבָֽשׁ׃

באבו - במקום צמחו.

לא יקטף - אפילו שלא יקטפנו אדם, הוא ייבש מאליו.

עודנו באבו. כשהוא עדיין בלחלוחו הראוי הנה אז לא ישבר אבל כאשר פסקה הלחלוחית דרכו להתייבש טרם כל חציר כי רב הלחלוחית שבו היא סבה להתייבש מהר כאשר תסור ממנו:

באבו. ר״ל בלחלוח הראוי לו לפי טבע הצמח ההוא וכן באיבי הנחל (ש״ה ו) ור״ל בצמחי הנחל הלחים:

יקטף. יכרת וישבר כמו רך אקטף (יחזקאל יז):

- עודנו באיבו, בעוד לא נס ליחה, לא ייקטף, כי הוא חזק מאד, ומכל מקום, רוב שפע הליחות והמימיות אשר בו, זה עצמו הוא גורם שלפני כל חציר ייבש, כי כשייפסק יניקת הליחות בשפע או בהשתנות חום הקיץ ייבשו ויכלו, מה שאין כן החציר, שאינו צריך ליחות כל-כך, יתקיים זמן ארוך יותר:

עודנו באבו לא יקטף. עודני באבו ולחותו ורעננותו לא הי' ראוי שיקטף ויכרת ועכ"ז ייבש בקלו' קודם כל חציר עם המצא אצלו לחותו ומזונו אשר ממנו יזון או יהי' הרצון באמרו לא יקטף בזולת שיקטף: