לֹֽא־יִ֭תְּנֵנִי הָשֵׁ֣ב רוּחִ֑י כִּ֥י יַ֝שְׂבִּעַ֗נִי מַמְּרֹרִֽים׃

לא יתנני. אינו מניח אותי להשיב נשימתי אלי כי כל היום ימר לנפשי עד ישביעני מן המרירות:

יתנני. ענין עזיבה וכן ולא נתן סיחון (במדבר כא):

רוחי. על הנשימה יאמר:

לא יתנני השב רוחי, שלא לבד שלא יאזין קולי להקל יסורי, רק שמה שפונה אלי לענות אותי הוא להרבות היסורים יותר עד שלא יניח אותי אף שישוב רוחי, דהיינו הרוח שיצא בעת הקריאה לא יתן אותו שישוב אל קרבי רגע במנוחה, כי תיכף ישביעני ממרורים ויכפול היסורין והמכות עד שיקצר רוח הנשימה מגודל הכאב: