אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ. אֶת אִישׁ:
בְּלוֹא לָחַשׁ. מֵחֲמַת שֶׁלֹּא לָחְשׁוֹ הֶחָבֵר שֶׁלֹּא יִשֹּׁךְ:
וְאֵין יִתְרוֹן. לֶחָבֵר הָרָשָׁע שֶׁהָיָה רָגִיל לְלָחְשׁוֹ, בְּלֹא לָחַשׁ, כַּךְ, אִם בְנֵי עִירְךָ נִכְשָׁלִים בְּאִסּוּרִין מֵחֲמַת שֶׁאֵין חָכָם דּוֹרֵשׁ לָהֶם וּמְלַמְּדָם אֶת חֻקֵּי הַתּוֹרָה, אֵין יִתְרוֹן לוֹ בִשְׁתִיקָתוֹ, וְלֹא יִשְׂתַּכֵר:
אם ישך. חוזר לענין שלמעלה והוא ופורץ גדר ישכנו נחש ויתכן שזה הגדר הוא שגדר השליט ודמה המלשין לנחש והענין אין יתרון לבעל הלשון מן הנחש הצפעוני שלא ישמע לחש שיזיק ולא יהנה:
אם ישך הנחש. את איש הוא בעבור שלא לחשו החבר שלא ישוך, אבל אם היו לחשו ומזהירו לא היה נושך:
ואין יתרון לבעל הלשון. המלשין אין לו מעלה יתירה מן הנחש, וכאומר שהוא עוד גרוע מן הנחש, כי דומים הם במה שאין להם הנאה במעשיהם, והנחש אם לחשו עליו ומזהירו אינו נושך, והמלשין הלא הוא מוזהר ועומד ואינו עוזב דרכו:
ישוך. מלשון נשיכה:
לחש. הם דברים ידועים ידבר על הנחש שלא ישך ועל שהדרך לאומרו בשפלות קול לכן יקרא לחש:
לבעל הלשון. זה המלשין ומדבר לשון הרע:
