וּזְכֹר֙ אֶת־בּ֣וֹרְאֶ֔יךָ בִּימֵ֖י בְּחוּרֹתֶ֑יךָ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר לֹא־יָבֹ֙אוּ֙ יְמֵ֣י הָֽרָעָ֔ה וְהִגִּ֣יעוּ שָׁנִ֔ים אֲשֶׁ֣ר תֹּאמַ֔ר אֵֽין־לִ֥י בָהֶ֖ם חֵֽפֶץ׃

וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ. תַּמָּן תְּנִינָן, עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְכוּ', וּמִמִּקְרָא זֶה דָּרֶשׁ: "וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ", שֶׁתִּתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לְפָנָיו. "וּזְכוֹר אֶת בּוֹרֶךָ" קִבְרְךָ, מְקוֹם עָפָר, רִמָּה וְתוֹלֵעָה. "וּזְכוֹר בְּאֵרֶךָ", בְּאֵר שֶׁנָּבַעְתָּ מִמְּקוֹרָהּ, הִיא טִפָּה סְרוּחָה שֶׁל זֶרַע וְשֶׁל לוֹבֶן:

יְמֵי הָרָעָה. יְמֵי הַזִּקְנָה וְהַחַלָּשׁוּת:

וזכור. מצאנו נעורים עלומים זקונים כלם לשון זכרים רק בחורותיך יצא מן הדרך. וי"א שהם שתי לשונו' ויפרש (במדבר יא כח) משר' משה מבחוריו כמו מבחורותיו כי כל בחורים אם יסמכו לא ישתנו:

ימי הרעה. הם ימי הזקנה לזקן וימי החולי לכל הוא החולי שימות בו:

וזכור את בוראיך. את המקום ברוך הוא אשר ברא אותך, אותו זכור בימי הבחרות בעוד הכח בידך ללכת בדרכי ה׳ לעבדו:

עד אשר. טרם שיבואו ימי הרעה הם ימי הזקנה ותשות הכח, כי אז יקשה מאוד יותר מימי הבחרות:

והגיעו שנים. אז הגיעו השנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ ורצון, כי מגודל החלשות יבחר אז במיתה: