עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־[יֵרָתֵק֙] (ירחק) חֶ֣בֶל הַכֶּ֔סֶף וְתָר֖וּץ גֻּלַּ֣ת הַזָּהָ֑ב וְתִשָּׁ֤בֶר כַּד֙ עַל־הַמַּבּ֔וּעַ וְנָרֹ֥ץ הַגַּלְגַּ֖ל אֶל־הַבּֽוֹר׃

עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף. זֶה חוּט הַשֶּׁדְרָה שֶׁהוּא לָבָן כְּכֶסֶף, וּבְמוֹתוֹ חָסֵר מוֹחוֹ וּמִתְרוֹקֵן וְיָבֵשׁ וּמִתְעַקֵּם בְּתוֹךְ הַחֻלְיוֹת וְנַעֲשֶׂה כְשַׁלְשֶׁלֶת. "יֵרָתֵק" לְשׁוֹן "רְתֻקוֹת כֶּסֶף":

וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב. זֶה הָאַמָּה שֶׁהָיָה מְקַלַּחַת מַיִם וְנוֹבַעַת כְּמַעֲיָן, כְּמוֹ "גֻלוֹת עִלִּיּוֹת". "וְתָרֻץ" לְשׁוֹן רְצִיצָה:

וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ. זֶה הַכֶּרֶס, שֶׁהִיא עָבָה וְנִבְקַעַת בְּמוֹתוֹ:

וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר. יִתְרוֹצֵץ גַּלְגַּל הָעַיִן בְּתוֹךְ גּוּמָא, וּלְפִי פְשׁוּטוֹ, גַּלְגַּל שֶׁדּוֹלִין בּוֹ מַיִם מִן הַבּוֹר. כַּךְ נִדְרָשׁ כָּל הָעִנְיָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת. וּמִדְרַשׁ קִינוֹת פּוֹתְרוֹ כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל. וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ. בְּעוֹד שֶׁהַבְּחוּרוֹת שֶׁבָּכֶם קַיֶּמֶת, בְּעוֹד שֶׁהַכְּהֻנָּה קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, "וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן". בְּעוֹד שֶׁהַלְוִיָּה קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי בוֹ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ". בְּעוֹד שֶׁמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, "וַיִּבְחַר בְּדָּוִד עַבְדּוֹ". בְּעוֹד שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ "הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ". בְּעוֹד שֶׁבֵּית הַבְּחִירָה קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּה "וְעַתָּה בָּחַרְתִּי וְהִקְדַּשְׁתִּי. . . הַבַּיִת הַזֶּה". בְּעוֹד שֶׁאַתֶּם קַיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר, "וּבְךָ בָּחַר ה'".

עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה. אֵלּוּ יְמֵי הַגּוֹלָה.

עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ. זוּ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי":

וְהָאוֹר. זוּ תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר".

וְהַיָּרֵחַ. זוּ סַנְהֶדְרִין, דִּתְנַן סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגוּלָּה:

וְהַכּוֹכָבִים. אֵלּוּ הָרַבָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר, "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים":

וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם. צָרָה אַחַר צָרָה קָשָׁה. אַתָּה מוֹצֵא בְכָל הַנְּבוּאוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁנִּתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם יִרְמְיָה, לֹא בָּאוּ עֲלֵיהֶם אֶלָּא לְאַחַר חֻרְבַּן הַבָּיִת:

בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת. אֵלוּ מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה:

וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל. אֵלּוּ הַכֹּהֲנִים שֶׁהֵם גִּבּוֹרִים בְּכֹחַ, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: כ"ב אֶלֶף לְוִיִּם הֵנִיף אַהֲרֹן בְּיוֹם אֶחָד. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַמֻּרְאָה הַזֶּה דָּבָר קַל הִיא, וְהַכֹּהֵן זוֹרְקָהּ יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים אַמָּה:

וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת. אֵלּוּ הַמִּשְׁנַיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת. מִשְׁנַת רַבִּי עַקִיבָא וּמִשְׁנַת רַבִּי חִיָּא וּמִשְׁנַת בַּר קַפָּרָא:

וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת. שֶׁיִּשְׁתַּכַּח הַגְּמָרָא מִן הַלֵּב:

וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק. כְּגוֹן דַּלְתֵי נְחוּשְׁתָּא בֶּן אֶלְנָתָן שֶׁהָיוּ פְּתוּחִים לָרְוָחָה:

בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה. עַל יְדֵי שֶׁלֹּא נִתְעַסְּקוּ בַתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל, נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לִטְחִינַת הָרֵחַיִם, מָה רֵחַיִם אֵינָן בְּטֵלוֹת לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה, אַף כַּאן: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה":

וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר. זֶה נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע. אָמַר רַבִּי לֵוִי: י"ח שָׁנָה הָיְתָה בַּת קוֹל יוֹצֵאת וּמְפוֹצֶצֶת בַּפַּלְטִין שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר: "עַבְדָּא בִישָׁא, זִיל אַחֲרִיב בֵּיתֵיהּ דְּמָרָךְ, דִּבְנֵי מָרָךְ לָא שָׁמְעִין לֵיהּ":

וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר. "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן:

גַּם מִגָּבֹהַּ יִירָאוּ. מִגָּבֹהַּ שֶׁל עוֹלָם יִתְיָירֵא וְיִדְאַג לִבּוֹ, פֶּן יַעֲשֶׂה בּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בָרִאשׁוֹנִים:

וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ. מִתּוֹךְ כַּךְ, יְבַקֵּשׁ לוֹ אוֹתוֹת וּרְמָזִים אִם יַצְלִיחַ בַּדֶּרֶךְ שֶׁיֵּלֵךְ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי עָמַד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ. . . לִקְסָם, קִלְקַל בַּחִצִּים, שָׁאַל בַּתְּרָפִים":

וְיָנֵאץ הַשָׁקֵד. תִּצְמַח נְבוּאַת יִרְמְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר, "מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הַשָּׁקֵד הַזֶּה, מִשָּׁעָה שֶׁהוּא מֵצִיץ עַד גְּמַר פֵּרוֹתָיו כ"א יוֹם. כַּךְ, מִי"ז בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְאָב כ"א יוֹם:

וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב. זֶה צַלְמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר. "רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵּהּ אַמִּין שִׁית". וְאִם אֵין עָבְיוֹ אֶלָּא שֵׁשׁ, אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד, וְאַתְּ אָמַרְתְּ: "אַקִימֵהּ בְּבִקְעַת דוּרָא"? אָמַר רַב בִּיבִּי, מַעֲמִידִין אוֹתוֹ וְנוֹפֵל, עַד שֶׁהֵבִיאוּ כָל זָהָב שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְשָׁפְכוּ דִימוֹס עַל רַגְלָיו לְקַיֵּים מַה שֶׁנֶּאֱמַר: "וּזְהָבָם לְנִדָּה וְלָמַס יִהְיֶה":

וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה. זוּ זְכוּת אָבוֹת. תּוּפַר מִשְׁעֶנֶת אָבוֹת שֶׁלָּכֶם, וְיִהְיֶה "הָאֲבִיּוֹנָה" מִלְּשׁוֹן "אָב":

כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם. יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָא "צֹאן אָדָם," "אָדָם אַתֶּם":

אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ. מִבָּבֶל בָּאוּ, לְבָבֶל חָזְרוּ. תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר הָיָה:

וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים. גָּלוּת יְכָנְיָה קָדְמָה לְגָלוּת צִדְקִיָּה י"א שָׁנָה. כְּשֶׁהֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר אֶת גָּלוּת צִדְקִיָּהוּ בְּקוֹלָרִין, הָיוּ יוֹצְאִין גָּלוּת יְכָנְיָה לִקְרַאת נְבוּכַדְנֶאצַּר עַל כָּרְחָן עִם שְׁאָר בְּנֵי הָעִיר לְקַלְּסוֹ שֶׁהוּא גִבּוֹר וּמַצְלִיחַ, וְהָיוּ רוֹאִין אֶת הַשְּׁבוּיִם וְשׁוֹאֲלִין אוֹתָם אִישׁ עַל קְרוֹבוֹ, מַה נַעֲשָׂה בוֹ, וְהָיוּ מְשִׁיבִין אוֹתָן: "אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת, וַאֲשֶׁר לַשֶּׁבִי לַשֶּׁבִי, וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב", וְהָיוּ מְקַלְּסִּין בְּיָדָם אַחַת, וּבְיָדָם אַחֶרֶת מְסַפְּקִין וּמְטַפְּחִין הֶסְפֵּד עַל אֲחֵיהֶם וְעַל בְּנֵיהֶם:

עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף. זוּ שַׁלְשֶׁלֶת יוֹחֲסִין:

וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב. אֵלוּ דִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב":

וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּע. כַּדּוֹ שֶׁל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה עַל מַבּוּעוֹ שֶׁל יִרְמְיָהוּ, שֶׁשְּׁנֵיהֶם גָּלוּ לְבָבֶל וּפָסְקוּ מִלִּמּוּדָם בְּעִנּוּי הַדֶּרֶךְ. תְּחִלָּה גָּלוּ לְמִצְרַיִם, שֶׁהֶגְלָם יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, וּכְשֶׁהֶחֱרִיב נְבוּכַדְנֶאצַּר אֶת מִצְרַיִם, הֶגְלָם לְבָבֶל:

וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר. זוּ בָבֶל שֶׁהִיא זוּטָא שֶׁל עוֹלָם:

עד. זה משל נכבד והגולה היא בראש הגלגל המתגלגל בחבל וראש החבל קשור בגולה:

וירתק. מן עשה הרתוק כשיתקשר החבל כאילו ישתלשל לא ישיג אל המבוע גם כן ענית מלת ירחק שהוא כתוב ומלת ונרוץ מן ותרץ את גלגלתו מענין וירוצצו כאשר תשבר הגולה:

וירוץ הגלגל אל הבור. ישבר הכד ואין מים עולים ומלת ונרוץ בנין נפעל כמו נכון פועל עבר יחיד מן נכונו ללצים שפטים:

וחבל הכסף. הוא חוט השדרה וקראו כסף בעבור היותו לבן:

וגולת הזהב. הוא המוח ודמהו לזהב בעבור הקרום שהוא אדום אשר הוא עליו והכד היא המרה ונקרא כד בעבור ששם תתחבר המרה האדומה:

והמבוע. הוא הכבד:

ונרוץ הגלגל. גלגולת הראש שהיתה למעלה לעולם ירדה אל הבור מתחת לארץ:

עד אשר וגו׳. מוסב על המקרא שלמעלה בראשית הענין שאמר וזכור וגו׳, לומר זכור בוראך טרם שיהיה נעשה חבל הכסף כמו שלשלת ועל חוט השדרה יאמר שהוא לבן ככסף, ובמות האדם חסר מוחו ומתרוקן וייבש ומתעקם בתוך החוליות ונעשה כשלשלת:

ותרוץ גולת הזהב. על מוח הראש יאמר על שהוא כמעין הנובע ללחלח ולהשקות את חוט השדרה, ולפי שהקרום שעליו הוא אדום קראו זהב, כי מראה הזהב היא אדום, ורוצה לומר אז ירוצץ מוח הראש ולא ישקה עוד את חוט השדרה:

ותשבר כד. על כיס המרה יאמר שנקרע אז, ומי המרה נשפך על הכבד במקום מושבו ואחז במשל מכד מלא מים הנשבר על המעין, והמים שבכד יורדים אל המעין מקום שאין צורך אל המים, וכן היא שפיכת מי המרה על הכבד. כי בהיות האדם חי אמרו רז״ל כבד כועס והמרה זורקת בו טפה ונח מכעסו אבל אז אין הכבד כועס ואין צורך אל טפת המרה:

ונרוץ הגלגל. גלגולת הראש שהיתה למעלה, מריצים אז להורידה אל בור הקבר מתחת לארץ:

ירתק. ענינו כמו שלשלת כמו ורתוקות כסף צורף (ישעיה מ יט):

ותרוץ. מלשון רציצה ושבירה כמו וירעצו וירצוצו (שופטים י ח):

גולת. מעין כמו גולות מים (שם א טו):

כד. שם כלי כמו וכדה על שכמה (בראשית כד מה):

המבוע. מעין הנובע:

ונרוץ. מלשון ריצה ורדיפה:

הגלגל. גלגולת הראש:

ירתק. ישבר ויחתך.

חבל הכסף. משל לעורקים הבלתי דופקים אשר בהם ישולח הדם מהכבד אל האברים.

ותרוץ. וישבר ויפסק.

גולת הזהב. הוא מענין גולות מים והם הברכות המשולחות לאברים מהלב שבהם דם ורוח והם העורקים הדופקים.