גַּ֣ם כׇּֽל־הָאָדָ֡ם אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֩ עֹ֨שֶׁר וּנְכָסִ֜ים וְהִשְׁלִיט֨וֹ לֶאֱכֹ֤ל מִמֶּ֙נּוּ֙ וְלָשֵׂ֣את אֶת־חֶלְק֔וֹ וְלִשְׂמֹ֖חַ בַּעֲמָל֑וֹ זֹ֕ה מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃

וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ. בְּחַיָּיו:

וְלָשֵׂאת אֶת־חֶלְקוֹ. בְּמוֹתוֹ, שֶׁיְּזַכֵּהוּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת בְּחַיָּיו כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל שָׂכָר:

ולשאת את חלקו. זה החלק שישא עמו:

גם כל האדם. מוסב על סוף המקרא, זה מתת אלהים היא לומר גם ההשלטה לאכול וכו׳ יחשב מתנה מאת המקום כמו העושר עצמו:

והשליטו. המשיל את לבו ורצונו ליהנות מן העושר:

ולשאת. לקחת עמו לקבר את החלק אשר חלק לו אלוה ממעל, רוצה לומר לעשות עם העושר צדקה וחסד לקחת עמו זה הזכות אל הקבר:

ולשמוח בעמלו. רוצה לומר שלא ירע לבבו בתתו מן העושר שקבץ בעמל:

ונכסים. בה כלול זהב וכסף וכלים ומקנה וכו׳ וכן בנכסים רבים שובו (יהושע כב ח):

והשליטו. ענין ממשלה ויכולת:

ולשאת. ולקחת:

מתת. מלשון נתינה כמו ביום תת ה׳ (שם י יב):