קֹהֶלֶת ו׳ · ג׳

אִם־יוֹלִ֣יד אִ֣ישׁ מֵאָ֡ה וְשָׁנִים֩ רַבּ֨וֹת יִֽחְיֶ֜ה וְרַ֣ב ׀ שֶׁיִּהְי֣וּ יְמֵֽי־שָׁנָ֗יו וְנַפְשׁוֹ֙ לֹא־תִשְׂבַּ֣ע מִן־הַטּוֹבָ֔ה וְגַם־קְבוּרָ֖ה לֹא־הָ֣יְתָה לּ֑וֹ אָמַ֕רְתִּי ט֥וֹב מִמֶּ֖נּוּ הַנָּֽפֶל׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה. בָּנִים:

וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו. (וְרַב הוֹן וְכָל־טוּב יְמֵי שָׁנָיו) שֶׁלּוֹ. "וְרַב" לְשׁוֹן דַּי. דַּי לְכָל־טוֹבָה:

וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע. מֵאוֹתָהּ הַטּוֹבָה, שֶׁאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ לְהִתְקָרֵר רוּחוֹ בַּמֶּה שֶׁבְּיָדוֹ:

וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ. פְּעָמִים שֶׁנֶהֱרָג, וּכְלָבִים אוֹכְלִים אוֹתוֹ. וְכָל־הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ נִמְצְאוּ בְאַחְאָב, שֶׁהוֹלִיד בָּנִים הַרְבֵּה, וּמָמוֹנוֹ הִרְבָּה, וְהָיָה חוֹמֵד שֶׁל אֲחֵרִים, וְלֹא מָצָא קוֹרַת רוּחַ בְּמָמוֹנוֹ, וּכְלָבִים אֲכָלוּהוּ:

טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל. שֶׁל אִשָּׁה, כִּי הַנֶּפֶל בַּהֶבֶל בָּא וְהָלַךְ, וְלֹא רָאָה טוֹבָה וְלֹא נִתְאַוָּה לָהּ, וְאֵין לוֹ לְהִצְטַעֵר:

מקור: ספריא · CC BY

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אם יוליד. אם יוליד. אם יוליד בנים רבים ודרך לשון הקדש לזכור עשרה ומאה ומאה ואלף בעבור בעבור היותם כלל חשבון הלא תראה כי בהשלמת העשרה תחל באחד גם יזכרו שבעה ובמקומו אפרשנו:

ושנים רבות יחיב. עד שיהיה ישיש:

ורב שיהיו ימי שניו. ממנהג העולם:

וגם קבורה. התכריכין שיקבר בהם המת:

והנפל. הוא נפל אשה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

מאה. רוצה לומר מאה בנים המשמח לב מולידם:

ורב וגו׳. בגודל ובכבוד אשר יהיו ימי שניו:

ונפשו. אבל נפשו לא שבעה מן הטובה, כי לא מילא תאותה בשום דבר:

לא היתה לו. כי חית השדה אכלוהו:

טוב ממנו. מי שאירע לו כאלה, נפל האשה טוב ממנו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

ורב. גדול רוצה לומר מכובד:

הנפל. כן יקרא הנולד מת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל