התחילו ללמודטוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגוֹ'. אֱחוֹז בְּצֶדֶק וּבְרֶשַׁע. אִם אָמַר הַנָּבִיא הַצַּדִיק דָּבָר שֶׁהוּא דוֹמֶה לְךָ לְרֶשַׁע, כְּגוֹן שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל, אַל יֵקַל בְּעֵינֶיךָ לְפַקְפֵק בּוֹ:
יֵצֵא אֶת כֻּלָּם. יְדֵי שְׁנֵיהֶם, יְקַיֵּם הַצֶּדֶק וְהָרֶשַׁע כְּהִלְכָתָן:
טוב. כבר פירשתי בפסוק טוב כעס משחוק מעט מחלקי הנפש ואיש השכל יתן לכל נפש חלק בעתו ואיננו צריך לחפש מה יעשה רק ילך אחר תורת אלהינו ולא יסור ממנה ימין ושמאל וישמור המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בשני העולמות ובענין הזה חתם ספרו כי ירא אלהים יצא את כלם לאמת:
טוב וגו׳. רוצה לומר להחריד מדבר המחריד:
וגם מזה וגו׳. רוצה לומר לאמן הלבב לבל ירגיש הרבה להטריד ביותר:
כי ירא אלהים. מי שהוא ירא אלהים הוא יוצא ידי שניהם מעט להחריד ומעט לאמץ הלבב, כי החרד ביותר הוא כאלו מסיר בטחונו מה׳, ומי שאינו מרגיש כלום הוא כאלו אינו חושש על גזרת המקום אשר שלח עליו החרדה:
תנח. מלשון הנחה ועזיבה: