כַּאֲשֶׁ֨ר נָתַ֤תִּי אֶת־לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חׇכְמָ֔ה וְלִרְאוֹת֙ אֶת־הָ֣עִנְיָ֔ן אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה עַל־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י גַ֤ם בַּיּוֹם֙ וּבַלַּ֔יְלָה שֵׁנָ֕ה בְּעֵינָ֖יו אֵינֶ֥נּוּ רֹאֶֽה׃

כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת לִבִּי. אֵין "כַּאֲשֶׁר" זֶה מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן דֻּגְמָא, כְּמוֹ "כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה", אֶלָּא לְשׁוֹן זְמַן, כְּמוֹ "כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף", "כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל וְגוֹ'", אַף זֶה כֵן, כְּשֶׁהָיִיתִי נוֹתֵן לִבִּי "לָדַעַת וְלָתוּר, וְגוֹ'," "אָז וְרָאִיתִי אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים":

שֵׁנָה בְּעֵינָיו אֵינֶנּוּ רֹאֶה. הַרָשָׁע הַשָּׁטוּף אַחַר הַמָּמוֹן וְהָעֲרָיוֹת:

כאשר. כמעט שבחתי את השמח׳ כאשר נתתי את לבי לדעת זה הענין ולמה יגיע לצדיק כמעשה הרשע עד נדדה שנתי מעיני ביום ובלילה ברוב המחשבו׳ וי״ו עיניו שב אל לבי:

כאשר. מוסב למעלה לומר מתי שבחתי את השמחה, ואמר כאשר שמתי את לבי לדעת חכמה ולהתבונן בה ולראות במוחש דבר הנעשה, למען השכיל מהם הנהגת האדם:

כי גם. כל כך חשבה לבי הרבה מחשבות, עד כי נדדה שנתי מעיני ביום ובלילה:

בעיניו איננו רואה. מוסב על הלב, רוצה לומר עיני ולבי ואמר בדרך שאלה והוא ענין מליצה: