כִּ֡י גַּם֩ לֹֽא־יֵדַ֨ע הָאָדָ֜ם אֶת־עִתּ֗וֹ כַּדָּגִים֙ שֶׁנֶּֽאֱחָזִים֙ בִּמְצוֹדָ֣ה רָעָ֔ה וְכַ֨צִּפֳּרִ֔ים הָאֲחֻז֖וֹת בַּפָּ֑ח כָּהֵ֗ם יֽוּקָשִׁים֙ בְּנֵ֣י הָֽאָדָ֔ם לְעֵ֣ת רָעָ֔ה כְּשֶׁתִּפּ֥וֹל עֲלֵיהֶ֖ם פִּתְאֹֽם׃

כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה. כְּדָגִים גְּדוֹלִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה גְרוּעָה וַחֲלוּשָׁה וּפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: הִיא חַכָּה, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא כְמִין מַחַט, וְדָג גָּדוֹל נִלְכָּד בָּהּ:

כָּהֵם יוּקָשִׁים. בְּמִכְשׁוֹל קָטָן וְחַלָּשׁ כְּמוֹ הַמְּצוֹדָה הָרָעָה וְהַפַּח, נִכְשָׁלִים בְּנֵי אָדָם בְּעֵת פְּקֻדַת רָעָתָם, כְּשֶׁבָא עִתָּם לִפּוֹל הָרָעָה עֲלֵיהֶם פִּתְאוֹם בִּמְצוֹדָה רָעָה, מלאוויש"ה בְלַעַ"ז:

כָּהֵם. כְּמוֹתָם:

כי גם. אמר כי העת והפגע ימנענו שיעשה מה שיחפוץ ועוד דבר אחר קשה שיתכן שיגיע אליו המות פתאום והוא לא ידע ודמה בני אדם לדגים ולצפרים שלא ידעו עד שנפלו ולא יוכלו להנצל:

ומלת יוקשים. שם התואר אמר רבי יהודה בעל הדקדוק ז״ל ארבעה מלות במקרא ואין להם חמישי׳ שהם על משקל פועלים והם פעולים ואלה הם והסנה איננו אוכל אם אותי לוקח מאתך ורגל מועדת כהם יוקשים בני האדם והוסיף ר׳ יונה נ״ע מלה אחרת חמשי׳ והיא לנער היולד ואמר רב שמואל הנגיד כי ה״א היולד במקום אשר כה״א ההוללה ובא פועל עבר במקום עתיד אמר רבי משה הכהן נ״ע כי ארבעה הם בלבד לכן תוסר מלת מועדת מן החשבון ותהיה תחתיה מלת היולד בעבור היו׳ בחשבונם יוקשים ותוכל ולוקח ויולד מהפעלים היוצאים ומועדת מהפעלים העומדים ואמר כי השור״ק במקום חול״ם והיה ראוי להיות על משקל ובחומה היא יושבת ומ״ם פתאום נוסף וממנו פתאים וכן שלשום ויותר נכון היות המ״ם סימן היום ותמול:

כי גם. טרם בוא העת והפגע לא ידע האדם עת בואם, כי פתאום יבואו:

כדגים. כמו הדגים שנאחזים פתאום במצודה רעה ומכאיבה, וכמו הצפרים האחוזות פתאום בפח:

כהם. כמו אלו כן בא פתאום מוקש על בני האדם לעת בוא הרעה, כשתפול עליהם פתאום:

שנאחזים. מלשון אחיזה ולכידה:

במצודה. מלשון צייד, והוא כעין רשת שצדין בו:

רעה. רוצה לומר מכאיבה:

בפח. הוא הרשת:

כהם. כמותם:

יוקשים. מלשון מוקש: