כִּי חִלֵּל יְהוּדָה. אֶת עַצְמוֹ, שֶׁהָיָה קֹדֶשׁ לַה׳, ״רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ״ (ירמיהו ב:ג).
וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר. שֶׁנָּשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת בְּבָבֶל, וַאֲפִלּוּ הַכֹּהֲנִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסֵפֶר (עזרא ט). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: מַלְאָכִי זֶה עֶזְרָא.
שְׁקַרוּ דְבֵית יְהוּדָה וְתוֹעֶבְתָּא אִתְעֲבִידַת בְּיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשְׁלֵם אֲרֵי אֲפִיסוּ דְבֵית יְהוּדָה נַפְשֵׁהוֹן דַהֲוָת קַדִישָׁא קֳדָם יְיָ דִרְחַם וְאִתְרְעִיאוּ לְמִסַב לְהוֹן נְשִׁין בְּנַת פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא:
בגדה - קדש השם לישראל בנים ובנות ככתוב מכעס בניו ובנותיו.
ובעל - מגזרת כי יבעל בחור בתולה.
בת אל נכר - עובדת עכו"ם והטעם שאינה מאב אחד ומאל אחד.
בגדה יהודה. הנה יהודה עשה דבר בגידה והתועבה נעשתה בישראל בהיותו יושב בתוך עמו כי עם היה נפרד מישראל ללכת לעם אחר ולקחת שם אשה לא היה המעשה רע כ״כ כמו שהוא בתוך עמו ונושא עכו״ם:
ובירושלים. ר״ל ועוד הוסיפו אשמה לעשות זאת בירושלי׳ עיר הקדש:
כי חלל יהודה קדש ה׳. ר״ל כי חלל את עצמו שהיה קדש לה׳ ועתה נתחלל במה שאהב ונשא בת עכו״ם:
בגדה יהודה, הוא נגד הבגידה במשפחה.
ותועבה נעשתה בישראל, הוא נגד מה שנשאו נשים עובדות אלילים שחוץ מן הבגידה הוא מעשה תועבה, וזה נעשה בין בישראל ובין בירושלם שגם שם היה להם נשים נכריות, ובאר כי חלל יהודה קדש ה' במה שאהבה ובעל בת אל נכר שיש בזה בגידה במה שאהב, ותועבה במה שבעל בת אל נכר:
