וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ. שֶׁל בְּהֵמוֹת חַגֵּיכֶם עַל פְּנֵיכֶם. כְּלוֹמַר, לֹא תְקַבְּלוּ שָׂכָר מֵאִתִּי כִּי אִם לְרָעָה, לְבֹשֶׁת, וְאֶגְעַר לָכֶם אֶת זֶרַע הַשָּׂדֶה.
וְנָשָׂא אֶתְכֶם אֵלָיו. פֶּרֶשׁ בְּהֵמוֹת קָרְבְּנוֹתֵיכֶם יִשָּׂא אֶתְכֶם אֵלָיו, לִהְיוֹת זוֹלְלִים וְנִבְזִים כָּמוֹהוּ.
הָא אֲנָא נְזֵיף לְכוֹן בְּעַלְלַת בַּר זַרְעָא וַאֲגִלֵי בַּהֲתַת חוֹבֵיכוֹן עַל אַפֵּיכוֹן וַאֲבַטֵל רְבוּת חַגֵיכוֹן וְיִתְמְנַע חוּלָקְכוֹן מִנֵיהּ:
הנני - אגער בזרע שלא יצמח, בעבור היות שלחני ריק.
ומלת חגיכם, כמו: אסרו חג בעבותים. והנה פירוש חגיכם - קרבנותיכם, אזרה אותם על פניכם וטעם ארחיקכם מעל פני, שלא אראה אתכם.
ונשא אתכם - הנושא הוא האויב אליו.
הנני גוער לכם. בעבורכם אגער את הזרע לבל תצמח:
וזריתי. אפזר זבל על פניכם וחוזר ומפרש זבל מהבהמות שאתם מקריבים לפני שהוא הדבר היותר נמאס בבהמה אותו אפזר לבזות אתכם בו כדרך שאתם מבזים שמי:
ונשא. העון הזה שבידכם ישא אתכם אל הבזיון הזה:
גוער. ענין זעקת נזיפה:
וזריתי. אפזר כמו מזרה ישראל (ירמיה לא):
פרש. זבל וצואה כמו וקרבו ופרשו (ויקרא ד):
חגיכם. כן יקראו הקרבנות לפי שרובם באים בחג וכן אסרו חג בעבותים (תהלים קיח):
הנני גוער לכם את הזרע, באשר הובטחו ע"י חגי (ב' י"ח י"ט) וזכריה (ח') שמעת התחילו בבנין המקדש והקרבת הקרבנות תהיה הברכה בהזרע אשר יזרעו. ועתה שלא שמרתם משמרת הקרבנות כראוי אגער בשבילכם את הזרע בל תצמח לברכה.
וזריתי פרש על פניכם, שאחר שהקרבנות פסולים לא נשאר מהם רק הפרש שאתם מכניסים להיכל מצואת הנקרבי' ומאפרם, זאת אזרה על פניכם, וכן פרש הקרבנות שאתם מקריבים בחגיכם ונשא אתכם אליו, יכלה וישרוף אתכם שתהיו דומים אל הפרש והאפר:
