וְעַסּוֹתֶ֣ם רְשָׁעִ֔ים כִּֽי־יִהְי֣וּ אֵ֔פֶר תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם בַּיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ {פ}

וְעַסּוֹתֶם. וּכְבַשְׁתֶּם. לְשׁוֹן מִעוּךְ, וְדוֹמֶה לוֹ: ״וְשָׁם עָשׂוּ דַּדֵּי בְּתוּלֵיהֶן״ (יחזקאל כג:ג).

וּתְדוּשׁוּן רַשִׁיעִין אֲרֵי יְהוֹן קִטְמָא תְּחוֹת פַּרְסָת רִגְלֵיכוֹן בְּיוֹמָא דִי אֲנָא עָבֵיד אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת:

ועסותם - מגזרת עסיס על שם שמעסים הענבים ברגל, או בכל דבר המעסה, כי אז תגבר יד הצדיקים על הרשעים.

ביום אשר אני עושה - זה שהזכיר שמש צדקה.

ועסותם רשעים. אתם תמעכו ותכתשו את הרשעים כי הם יהיו לאפר מונח תחת כפות רגליכ׳ ותרמסו אותם:

ביום אשר אני עושה. זה יהיה ביום הגמול אשר אני מייעד אותו:

ועסותם. ענין מיעוך וכתישה וכן מעסיס רמוני (ש״ה ה) והוא המיץ מן הרמונים אשר יקרא כן ע״ש שממעכים וכותשים הרמונים להוציא המיץ:

כפות. כמו ששטחית היד נקרא כף היד כן שטחית הרגל נקרא כף הרגל:

ועסותם רשעים, שידושו את הרשעים ברגליהם עד יעשו כעסה, כי יהיו כאפר תחת כפות רגליכם, שע"י החום הבוער ישרפו ויהיו אפר, ואתם תדושון על האפר עד יהיה כעסה: