וְקָרַבְתִּ֣י אֲלֵיכֶם֮ לַמִּשְׁפָּט֒ וְהָיִ֣יתִי ׀ עֵ֣ד מְמַהֵ֗ר בַּֽמְכַשְּׁפִים֙ וּבַמְנָ֣אֲפִ֔ים וּבַנִּשְׁבָּעִ֖ים לַשָּׁ֑קֶר וּבְעֹשְׁקֵ֣י שְׂכַר־שָׂ֠כִ֠יר אַלְמָנָ֨ה וְיָת֤וֹם וּמַטֵּי־גֵר֙ וְלֹ֣א יְרֵא֔וּנִי אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

וְאִתְגְלֵי עֲלֵיכוֹן לְמֶעְבַּד דִינָא וִיהֵי מֵימְרִי בְּכוֹן לְסָהִיד מוֹחִי בַּחֲרָשַׁיָא וּבְגָיְפִיָא וּבִדְמִשְׁתַּבְּעִין לְשִׁקְרָא וּבְאָנְסֵי אַגְרָא דַאֲגִירָא אַרְמְלָא וְיִתָּם וּמַסְטָן דִין גִיוֹרָא וְלָא דְחִילוּ מִן קֳדָמַי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת:

וקרבתי אליכם - שיהיו בימים ההם.

והייתי עד - שאגלה לכל מה עשו ומטי משפט גר.

וקרבתי. ואז אקרב אליכם לעשות משפט לשלם גמול מעשה האיש:

והייתי עד ממהר. ר״ל לא יתמהמה המשפט עד יחקרו את העדים כי אני בעצמי אהיה עד ממהר לענות במכשפים וגו׳:

ובעושקי שכר. של שכירות אלמנה ויתום ולא ישלמו שכרם:

ומטי גר. מטים משפט הגר לחייבו בחנם:

ולא יראוני. ר״ל את כל אלה עשו כי אין פחד אדם לנגדם כי הכשוף והנאוף נעשה בלאט ובסתר ואין מי רואה ושבועת השקר אין מי יודע שנשבע על שקר ועשיקת שכר שכירות אלמנה ויתום והטיית משפט גר הלא יעשום על כי אין פחדם מוטלת עליו כי הם תשושי כח וחלפה עזרתם והנה גם מה׳ לא ייראו עם כי הוא רואה הכל ויודע תעלומות לב וידו בכל משלה ולכן אשלם להם גמול המעשה ובזה בא להשיב להם על מה שאמרו ראה איה אלהי המשפט כי בזה ישיב לומר הנה אז יקבלו משפט וגמול:

ובעושקי. ענין גזל:

ומטי. מל׳ הטייה:

וקרבתי, ר"ל מה שאתם מבקשים שה' ימצא בין בני אדם בזה"ז לשפוט את הצדיק ואת הרשע ולשלם גמולם ועונשם תיכף זה א"א להיות עד לעתיד שיגיע עת התקון ואז לא ימצא אף סוג וחטא קל כי באש ה' נשפט, ובזה"ז הוא עולם הבחירה והתמורה והנסיון וא"א להתנהג בדרך זה, אולם בכ"ז הגם שעם עובדי ע"ז אני נוהג בדרך ההסתר ועולם כמנהגו נוהג ויש רשעים מצליחים עד עת קץ שאז אשב לשפוט כל הגוים, בכ"ז אליכם אקרב למשפט גם קודם זמן העתיד, ועז"א וקרבתי, שמורה על שיקרב קודם הזמן הרחוק, ועל הכוונה שמשפטיו על ישראל לא יהיו רחוקים מהם כמו מן האומות ע"א, והגם שלא יהיה באופן שיהיה לע"ל שיצרף אף סיג קל וחטא קטן, בכ"ז והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים וכו' שהם עבירות חמורות, ע"ז אהיה עד ממהר קודם הזמן העתיד הרחוק, וזה מטעם שלא אוכל לעזוב אתכם מלענוש אתכם עד שתתמלא הסאה שאז תכלו לגמרי, וז"ש.