וַאֲדֹ֣נִיָּ֔הוּ יָרֵ֖א מִפְּנֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה וַיָּ֣קׇם וַיֵּ֔לֶךְ וַֽיַּחֲזֵ֖ק בְּקַרְנ֥וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ׃

בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. שֶׁהָיָה בְּגִבְעוֹן, אָמַר: הֲרוּגֵי בֵּית דִּין נִקְבָּרִין בְּקִבְרֵי בֵּית דִּין, אָמוּת כָּאן, וְאֶקָּבֵר בְּקִבְרֵי אֲבוֹתַי (תנחומא מסעי יב).

וַאֲדֹנִיָהוּ דָחִיל מִן קֳדָם שְׁלֹמֹה וְקָם וַאֲזַל וְאַתְקֵיף בְּקַרְנַת מַדְבְּחָא:

ירא. שלא לדונו כמורד במלכות, על אשר רצה למלוך מבלי דעת המלך:

בקרנות המזבח. אשר עמד לפני הארון, בחשבו שלא יחלל המקום, להרגו שם:

ויחזק בקרנות המזבח. הנה כבר נתבאר בתורה כי המזבח קולט אלא אם בא שם רוצח מכה נפש בזדון ובערמ' והנה אדוניה לזה בא שם כי שם לא היה מפחד שיהרגנו שלמה ויהיה המקום ההוא לו למקלט עד שיבטיחהו המלך שלמה שלא ימיתהו: