וְהֵ֣מָּה מְבִאִ֣ים אִ֣ישׁ מִנְחָת֡וֹ כְּלֵ֣י כֶ֩סֶף֩ וּכְלֵ֨י זָהָ֤ב וּשְׂלָמוֹת֙ וְנֵ֣שֶׁק וּבְשָׂמִ֔ים סוּסִ֖ים וּפְרָדִ֑ים דְּבַר־שָׁנָ֖ה בְּשָׁנָֽה׃ {ס}

וְנֵשֶׁק. כְּלֵי זַיִן.

וְאִינוּן מַיְתַן גְבַר קוּרְבָּנֵיהּ מָנֵי כַסְפָא וּמָנֵי דַהֲבָא וּלְבוּשִׁין וּמָנֵי זְיָנָא וּבוּסְמָנִין סוּסְוָן וְכוּדַנְוָן גְזֵירַת שְׁנָא בִּשְׁנָא:

דבר שנה בשנה. מנהג שנה בשנה, כי כן היה עת בואם, פעם בשנה:

ושלמות. ומלבושים:

ונשק. כלי זיין, כמו (ישעיהו כב ח) נשק בית היער:

והמה מביאים לו איש מנחתו, כמו שהיה המנהג בבוא לראות פני מלך גדול:

ונשק. הם כלי זיין: