רַ֤ק אֶת־כׇּל־הַמַּמְלָכָה֙ לֹ֣א אֶקְרָ֔ע שֵׁ֥בֶט אֶחָ֖ד אֶתֵּ֣ן לִבְנֶ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלַ֖͏ִם אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרְתִּי׃ {ס}

לְחוֹד יַת כָּל מַלְכוּתָא לָא אֶעְדֵי שִׁבְטָא חַד אֶתֶּן לִבְרָךְ בְּדִיל דָוִד עַבְדִי וּבְדִיל יְרוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְאִתְרְעֵיתִי:

שבט אחד. על יהודה יאמר, ואף בנימין נכלל עמו, על כי ירושלים עיר המלוכה היתה לנחלה לשניהם, והוא היה טפל ליהודה:

ולמען ירושלים. לפי שנבחרה להיות בה בית המקדש, ובכדי להעמיד כל עניני הבית על מכונו, מהראוי הוא אשר ימלוך בה מלך מזרע בונה הבית, להיות חושש וזריז במעשה אביו:

רק את כל הממלכה לא אקרע וזה לא יהיה מצד שדוד הוא אביך שזה אינו מועיל רק לשלמה עצמו כנ"ל רק למען דוד עבדי מצד שהיה עבדי וכסאו כשמש נגדי, ולמען ירושלים אשר בחרתי כמ"ש גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך כי בחר ה' בציון, שע"י בחירת ציון יראה שישאר כסא דוד שם שהוא בנה את ציון וכמ"ש בפי' תהלות שם:

למען דוד עבדי. מגיד שמההשגחה על האב תמשך לבן והנה למען דוד עבדו השגיח בשלמה שלא יקרע דבר מהממלכה ממנו בחייו ולמען דוד עבדו השגיח בזרע שלמה שלא תסור מהם הממלכה לגמרי, והנה קרא שבט אחד יהודה ובנימין מפני היות נחלתם יחד:

ולמען ירושלם אשר בחרתי. ר"ל כי מפני שנבחר ירושלם לנצח להיות בו בית המקדש ארצה שהמולך בו תתקיים מלכותו שם תמיד עם שזה יהיה סבה להעמיד ענייני בית המקדש באופן יותר שלם כי כל אחד מהמלכים האלו ישתדל בתקונו מפני שבנוהו אבותיו: