אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה וְגוֹ'. אֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד, וְיִהְיֶה הוּא יוֹשֵׁב וַאֲנִי עוֹמֵד, וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית בִּזְמַן הַקְהֵל, יִקְרָא אֶת פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא רֹאשׁ בִּמְדִינָתוֹ, וַאֲנִי כִּשְׁאָר הָעָם, נִמְצֵאתִי בָּזוּי.
אִם יִסַק עַמָא הָדֵין לְמֶעְבַּד נִכְסַת קוּדְשִׁין בְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ בִּירוּשְׁלֵם וְיִתְפְּנֵי לִבָּא דְעַמָא הָדֵין בָּתַר רִבּוֹנְהוֹן בָּתַר רְחַבְעָם מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָא וְיִקְטְלֻנַנִי וִיתוּבוּן לְוַת רְחַבְעָם מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה:
אם יעלה. כשיעלה העם הזה וכו׳:
ושב לב. לאהבו ולחפוץ בו, בראותם כי לו לבדו הרשות לשבת בעזרה, ולא לזולתו:
ושבו אל רחבעם. להיות הוא עליהם למלך:
אם יעלה העם הזה. ר"ל אם אניח העם הזה לעלות ולעשות זבחים בבית ה' בירוש' בשלש רגלים כפי מה שתחייבם התורה הנה ישוב לב העם לאדניה' בראות' כבודו בירוש' ואת כבוד בית ה' כי עושר גדול הוריש שלמה לרחבעם:
