וַיִּבְנ֨וּ גַם־הֵ֧מָּה לָהֶ֛ם בָּמ֥וֹת וּמַצֵּב֖וֹת וַאֲשֵׁרִ֑ים עַ֚ל כׇּל־גִּבְעָ֣ה גְבֹהָ֔ה וְתַ֖חַת כׇּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃

גַּם הֵמָּה. כִּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים.

וּבְנוֹ אַף אִינוּן לְהוֹן כָּמָן וְקָמָן וַאֲשֵׁרִין עַל כָּל רְמָא מְנַטְלָא וּתְחוֹת כָּל אִילָן עַבּוּף:

גם המה. כמו שבנו בני עשרת השבטים:

להם. לעצמם:

ותחת כל עץ רענן. חוזר הוא על הבמות והמצבות:

במות. בנין גבוה לעבודה זרה, מקום יעמדו בו המזבחות:

ומצבות. מזבחות מאבן אחת:

רענן. ענין לחות ורטיבות, כמו (תהלים צב יא) בשמן רענן, כי על ידי זה הוא מרבה בענפים:

על כל גבעה מוסב על אשרים, ותחת כל עץ מוסב על במות ומצבות:

ויבנו גם המה להם במות. הנה אמר זה כי כבר נאסרו הבמות מעת שנבנה בית המקדש ולזה חטאו בזה אף על פי שיזבחו להם לה':

ומצבות. הנה הזהירה התורה גם כן שלא להקים מצבה אפילו לשם ית' שנאמר לא תקים לך מצבה:

ואשרים. הנה דבר האשרה ידוע וידמה כי אשרים הם אלילים בעלי אשרה והנה עשו הבמות על כל גבעה גבוהה ללכת בחקות הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל והאשרים הניחו תחת כל עץ כי עשו אשרה מהעץ ההוא: