וְלָקַ֣חַתְּ בְּ֠יָדֵ֠ךְ עֲשָׂרָ֨ה לֶ֧חֶם וְנִקֻּדִ֛ים וּבַקְבֻּ֥ק דְּבַ֖שׁ וּבָ֣את אֵלָ֑יו ה֚וּא יַגִּ֣יד לָ֔ךְ מַה־יִּֽהְיֶ֖ה לַנָּֽעַר׃

וְנִקֻּדִים. מִין קְלָיוֹת, מְיַבְּשִׁין בְּתַנּוּר וְעוֹשִׂין אוֹתָן קֶמַח לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מַאֲכָל, שֶׁקּוֹרִין לוֹ שְׁתִיתָא בִּלְשׁוֹן גְּמָרָא.

וְתִסְבִין בִּידָךְ עֲסַר טוּלְמִין דִלְחֵם וְכִסְנִין וְזִלוּעַ דִדְבַשׁ וְתַהֲכִין לְוָתֵיהּ הוּא יְחַוֵי לִיךְ מָא יְהֵי לְרַבְיָא:

בידך. עמך וברשותך:

ונקודים. פת יבש מתובל בתבלין, על כי המה מנוקדים ומנומרים ממראה התבלין:

ובקבוק. כלי שפיו צר, וכן (ירמיהו יט א) וקנית בקבוק:

ולקחת בידך עשרה לחם גם זה היה עצה שלא יכירה כי לחם ונקודים אינו מתת מלך וידמה לו שהיא אשה מבנות הכפרים, והיה מוכרח להביא איזה תשורה בבואם לאיש האלהים (כמ"ש בש"א ט' ז') למען יניחה משרתו ליכנס אליו, וז"ש ובאת אליו:

עשרה לחם ונקודים ובקבוק דבש. אמר זה להביאו תשורה לאיש האלהים כי כן היה מנהג' כמו שנזכר בענין שאול, והנה נקודים הוא פת יבש מתובל בתבלין ובקבוק הוא פייאשקו בלע"ז: