וְהַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ רַ֣ק לְבַב־אָסָ֗א הָיָ֥ה שָׁלֵ֛ם עִם־יְהֹוָ֖ה כׇּל־יָמָֽיו׃ {ס}

וְהַבָּמוֹת לֹא סָרוּ. בָּמוֹת הַיָּחִיד, שֶׁהֻרְגְּלוּ לִקָּרֵב עֲלֵיהֶן לַשָּׁמַיִם מִשֶּׁחָרְבָה שִׁילֹה עַד שֶׁנִּבְנָה הַבַּיִת שֶׁהָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת, לֹא סָרוּ עַתָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֶסְרוּ מִשֶּׁנִּבְנָה הַבַּיִת, וְהָיוּ עֲנוּשִׁים עָלֶיהָ כָּרֵת.

וּבָמָתָא לָא עַטְרָא לְחוֹד לִבָּא דְאָסָא הֲוָה שְׁלִים בִּדְחַלְתֵּיהּ דַייָ כָּל יוֹמוֹהִי:

והבמות. אשר היו עשויות לשמים, ולפי שכאשר נבנה הבית נאסרו הבמות בכל מקום, לזה יחשב לחטא:

והבמות לא סרו. ידמה שאלו הבמות היו מזבחים בהם לש"י כמו שהיו עושין קודם בנין בית המקדש ובזה היו חוטאי' העם אך הבמות שהיו עובדים בהם ע"ג סרו כמו שהתבאר בספר ד"ה: