וַיִּקַּ֣ח אָ֠סָ֠א אֶת־כׇּל־הַכֶּ֨סֶף וְהַזָּהָ֜ב הַנּוֹתָרִ֣ים ׀ בְּאוֹצְר֣וֹת בֵּית־יְהֹוָ֗ה וְאֶת־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית (מלך) [הַמֶּ֔לֶךְ] וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּיַד־עֲבָדָ֑יו וַיִּשְׁלָחֵ֞ם הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֗א אֶל־בֶּן־הֲ֠דַ֠ד בֶּן־טַבְרִמֹּ֤ן בֶּן־חֶזְיוֹן֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הַיֹּשֵׁ֥ב בְּדַמֶּ֖שֶׂק לֵאמֹֽר׃

וּנְסֵיב אָסָא יַת כָּל כַּסְפָּא וְדַהֲבָא דְאִשְׁתָּאֲרוּ בְּאוֹצְרוֹת בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ וְיַת אוֹצָרֵי בֵּית מַלְכָּא וּמְנִינוּן בִּידָא דְעַבְדוֹהִי וְשַׁדְרִינוּן מַלְכָּא אָסָא לְוַת בַּר הֲדַד בַּר טַבְרִימוֹן בַּר חֶזְיוֹן מַלְכָּא דַאֲרָם דְיָתֵיב בְּדַמֶשֶׂק לְמֵימָר:

הנותרים. מה שלא לקח שישק, ועם שנאמר למעלה (יד כו) שאת הכל לקח, הנה לא לקח אלא מה שמצא, ונשאר עוד מה שלא מצא: