וַיְהִ֨י בְמׇלְכ֜וֹ כְּשִׁבְתּ֣וֹ עַל־כִּסְא֗וֹ הִכָּה֙ אֶת־כׇּל־בֵּ֣ית בַּעְשָׁ֔א לֹא־הִשְׁאִ֥יר ל֖וֹ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֑יר וְגֹאֲלָ֖יו וְרֵעֵֽהוּ׃

וְגֹאֲלָיו וְרֵעֵהוּ. (תַּרְגּוּם:) וּקְרִיבוֹהִי וְרִחֲמוֹהִי.

וַהֲוָה בְּמִמְלְכֵיהּ כְּמִתְבֵי עַל כּוּרְסֵיהּ קְטַל יַת כָּל בֵּית בַּעְשָׁא לָא אַשְׁאַר לֵיהּ יָדַע מַדָע וְקָרִיבוֹהִי וְחַבְרוֹהִי:

משתין בקיר. הוא הזכר, העושה קלוח למרחוק:

וגאליו. קרוביו, כמו (ויקרא כח כה): ובא גאלו על כי להקרוב היא משפט הגאולה לגאול, , שדהו מיד הקונה:

ורעהו. מיוחד היה להם איש לשבת תמיד עם המלך, וכמו שנאמר (לעיל ה): וזבוד וכו׳ רעה המלך:

(יא-יב) כשבתו על כסאו הכה את כל בית בעשא ר"ל בניו ואחיו וגואליו כדי שתהיה הממלכה נכונה בידו, ואח"כ וישמד זמרי דרך השמדה אף נשים וטף שלא היה ירא שיעמדו נגדו בדבר המלוכה וזה היה כדבר ה' לקיים גזרתו, ובזה לא השאיר לו משתין בקיר זה היה השמדה וגאליו ורעהו שלא יטענו ע"ד המלוכה: