וַתֹּ֗אמֶר חַי־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אִם־יֶשׁ־לִ֣י מָע֔וֹג כִּ֣י אִם־מְלֹ֤א כַף־קֶ֙מַח֙ בַּכַּ֔ד וּמְעַט־שֶׁ֖מֶן בַּצַּפָּ֑חַת וְהִנְנִ֨י מְקֹשֶׁ֜שֶׁת שְׁנַ֣יִם עֵצִ֗ים וּבָ֙אתִי֙ וַעֲשִׂיתִ֙יהוּ֙ לִ֣י וְלִבְנִ֔י וַאֲכַלְנֻ֖הוּ וָמָֽתְנוּ׃

מָעוֹג. כְּמוֹ עוּגָה.

מְלֹא כַף. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: מְלֵי פִּיסַת יְדָא.

בַצַּפָּחַת. ביטויל"א בְּלַעַ"ז (בַּקְבּוּקוֹן), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשָׁאוּל: צַפַּחַת הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵרַאֲשׁוֹתָיו.

וָמָתְנוּ. מִשָּׁם וּלְהַלָּן נָמוּת בָּרָעָב.

וַאֲמַרַת קַיָם הוּא יְיָ אֱלָהָךְ אִם אִית לִי מִדַעַם אֱלָהֵין מְלִי פִיסַת יְדָא קִמְחָא בְּמָנָא וּזְעֵיר מִשְׁחָא בִּצְלוּחִיתָא וְהָא אֲנָא מְגַבְּבָא תְּרֵין אָעִין וְאֵיהַךְ וְאֶעְבְּדִינֵיהּ לִי וְלִבְרִי וְנֵיכְלִינֵיהּ וּנְמוּת:

מלא כף קמח. יש לי בכד, קמח שעור מלא הכף:

שנים עצים. לאפות בו:

ומתנו. ואחרי זה נמות ברעב, כי אין לי עוד מאומה:

מעוג. עוגה, וכן (תהלים לה טז) בחנפי לעגי מעוג:

כף. פס היד:

בכד. שם כלי:

בצפחת. צלוחית, וכן (שמואל א כו יא) צפחת המים:

כי אם ה' לא יעשה נס אם לא לצורך גדול, וכל עוד היה לה מזון סעודה אחת לא היה מתנוסס שירבה הקמח והשמן בדרך נסיי, ולכן הזמין את אליהו בעת שלא היה לה רק סעודה אחת בענין שאח"כ תמות ברעב ובזה היתה ראויה לנס כדי שלא תמות, וז"ש ואכלנוהו ומתנו:

אם יש מעוג. הוא מענין עוגה ואמרה שאין לה שום דבר עוגה אך יש לה מעט קמח בכד ומעט שמן בצפחת:

ואכלנוהו ומתנו. ר"ל שאחר זה ימותו כי אין לה מה לאכול מפני חוזק הרעב: