כַּ֤ד הַקֶּ֙מַח֙ לֹ֣א כָלָ֔תָה וְצַפַּ֥חַת הַשֶּׁ֖מֶן לֹ֣א חָסֵ֑ר כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּיַ֥ד אֵֽלִיָּֽהוּ׃ {פ}

מָנָא דְקִמְחָא לָא גְמָר וּצְלוּחִיתָא דְמִשְׁחָא לָא חֲסַר כִּפִתְגָמָא דַייָ דְמַלֵיל בִּידָא דְאֵלִיָהוּ:

לא חסר. השמן שבצפחת:

וזכר ששנה אחת אכלו מזה ולא כלתה כד הקמח וצפחת השמן לא חסר והנה היה זה המופת כשנשתנ' האויר אשר בכד לקמח והאויר אשר בצפחת לשמן כמו הענין בההפך המטה לנחש: