וַיֹּ֤אמֶר אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֶל־הָעָ֔ם אֲנִ֞י נוֹתַ֧רְתִּי נָבִ֛יא לַיהֹוָ֖ה לְבַדִּ֑י וּנְבִיאֵ֣י הַבַּ֔עַל אַרְבַּע־מֵא֥וֹת וַחֲמִשִּׁ֖ים אִֽישׁ׃

וַאֲמַר אֵלִיָהוּ לְעַמָא אֲנָא אִשְׁתָּאֲרִית נְבִיָא קֳדָם יְיָ בִּלְחוֹדִי וּנְבִיֵי בַעֲלָא אַרְבַּע מְאָה וְחַמְשִׁין גַבְרָא:

אני נותרתי. כי מאה הנביאים אשר החביאם עובדיה, לא היו ידועים להם:

ונביאי וכו׳. רצה לומר: עם שאני יחידי והמה מרובים, עם כל זאת נראה עתה תפלת מי תקובל:

ויאמר ר"ל כי בבחינה הזאת, לא יהיה להם תירוץ, לאמר שהבעל יש לו יכולת כמו האל, רק שהיה איזה חסרון בעבודתה ומעלה בעבודת אליהו שלכן הוריד הוא את האש ולא המה, כי לכם יתרון, א. מצד שנביאי הבעל רבים ואני יחיד, ועז"א אני נותרתי נביא לה' לבדי וכו' ב.: