אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם. שֶׁהָיָה נִשְׁמַט מֵהֶם, שֶׁלֹּא יִקָּרֵב לַעֲבוֹדָה זָרָה, וּבָרַח לוֹ תַּחַת כְּנָפָיו שֶׁל אֵלִיָּהוּ, אָמַר לוֹ: לֵךְ, בִּשְׁנֵיכֶם יִתְקַדֵּשׁ הַמָּקוֹם.
וַיִּפְסְחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: וְאִשְׁתַּטּוּ, הָיוּ מְרַקְּדִין כְּמִשְׁפָּטָן עַל מִזְבְּחוֹתָם.
וַיִּפְסְחוּ. כְּמוֹ וַיִּפְסְעוּ.
וּנְסִיבוּ יַת תּוֹרָא דִיהַב לְהוֹן וַעֲבַדוּ וּקְרוֹ בְּשׁוּם בַּעֲלָא מִצַפְרָא וְעַד עִדָן טִיהֲרָא לְמֵימַר בַּעֲלָא עֲנֵינָא וְלֵית קַל וְלֵית דַעֲנֵי וְאִשְׁתַּטוּ עַל אֱגוֹרָא דַעֲבָד:
אשר נתן להם. אמרו רבותינו ז״ל (בבמדבר רבה כג ט): אחר שבחרו הפר, לא רצה ללכת אחריהם, עד שאליהו מסרו בידם:
ויפסחו. דלגו על המזבח אשר עשה אחאב או זולתו, והדלוג הזה היתה מדרך עבודתם:
ויפסחו. ודלגו:
השאלות: למה אמר אשר נתן להם והם בחרוהו, ולמה פסחו על המזבח, והיה צ"ל אשר עשו בלשון רבים:
ויקחו וכו' אשר נתן להם לפי הפשט אחר שהפרים לא היו שוים כמ"ש שנים פרים, [שכבר בארנו (בס' התוה"מ אחרי סי' י"ז) ששני מורה השיווי, ושנים מורה שהם בלתי שוים] והיה אחד גרוע ואחד מובחר והוא אמר בחרו, הרי כאילו נתן להם את המובחר, וחז"ל דרשו שלא יכלו להזיז את הפר ממקומו עד שאליהו נתנו להם בידיו, ויקראו עד הצהרים הבעל היה עבודת השמש, והיה תוקפה מהבקר עד הצהרים שאז השמש בגבורתה, ואין קול ר"ל כי הסימן שקרבנם נרצה יהיה, או ע"י קול של נבואה, או ע"י ענין של אש כמ"ש אשר יענה באש, כי על האש שאלו ואם היה יורד אש היו נענים על שאלתם, ושניהם לא היה, ויפסחו כפי הפשט אליהו עשה ג"כ מזבח תיכף, והם בראותם שלא נענו חשבו כי ע"י מזבח של אליהו העומד בצדו נפסד עבודתם, ויפסחו על המזבח אשר עשה אליהו להרסו ולבטלו וז"ש אח"כ וירפא את מזבח ה' ההרוס:
ויפסחו על המזבח. ר"ל שהיו הולכים ושבים אצל המזבח אשר עשה אחאב בעת קראם הבעל עננו:
ויתגודדו. ר"ל חתכו בשרם בחרבות וברמחים עד שישפך הדם עליהם:
