וַֽיִּקְרְאוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל וַיִּתְגֹּֽדְדוּ֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם בַּחֲרָב֖וֹת וּבָרְמָחִ֑ים עַד־שְׁפׇךְ־דָּ֖ם עֲלֵיהֶֽם׃

וַיִּתְגֹּדְדוּ. לְשׁוֹן שְׂרִיטָה בִּכְלִי, וְכֵן הָיָה נִימוּסֵיהֶן.

וּקְרוֹ בְּקַל רַב וְאִתְחַמָמוּ כְּנִימוּסֵיהוֹן בְּסַיְפִין וּבְרוֹמְחִין עַד דְאִשְׁתַּפִיךְ דְמָא עֲלֵיהוֹן:

ויקראו בקול גדול. שמעו לדברי אליהו, עם כי אמר בהתול ולעג:

ויתגדדו. שרטו בשרם בחרבות עד כי נשפך דמם כאשר היה מנהגם לעבדו בענין זה:

ויתגודדו. ענין שריטת הבשר, כמו (דברים יד א) לא תתגודדו:

כמשפטם. כמנהגם:

בחרבות. מלשון חרב:

והם קראו בקול, למען ישמע אלהיהם הרחוק מהם, ויתגדדו שאולי ישן הוא וירגיש בצער דקירת הרומח בנביאיו: