וְיַד ה'. (תַּרְגּוּם:) רוּחַ גְּבוּרָה מִן קֳדָם ה', נִתְלַבֵּשׁ כֹּחַ לָרוּץ לִפְנֵי הַמֶּרְכָּבָה בְּרַגְלָיו, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ אַחְאָב יְחִידִי, שֶׁחָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת.
וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו. כְּמוֹ וַיֶּאֱזֹר, וְאֵין לוֹ דִמְיוֹן, וְאַף הוּא לֹא בָּא אֶלָּא לְלַמֵּד לְשׁוֹן זֵרוּז, נִזְדָּרֵז כְּגִבּוֹר.
וְרוּחַ גְבוּרָא מִן קֳדָם יְיָ הֲוַת עִם אֵלִיָהוּ וְזָרֵיז חַרְצֵיהּ וּרְהַט קֳדָם אַחְאָב עַד דַאֲתָא לְיִזְרְעֶאל:
ויד ה׳. רוצה לומר: רוח גבורה מה׳:
וישנס. חגר מתניו, להיות מזורז ביותר ורץ רגלי, לפני מרכבת אחאב, עד המקום אשר יבואו בו ליזרעאל, ועשה זאת לחלוק כבוד למלכות:
וישנס. ענין חגורה, ואין לו דומה:
עד באכה. עד אשר תבוא, וכאילו ידבר למול היודע המקום:
וישנס כי מאז נטה לבו אל אליהו ולכן כבדו כמלך כי שב באותו שעה וחשב לקרבו לעבודת ה', ומ"ש ויד ה' היתה אל אליהו הוא כח וגבורה לרוץ לפני מרכבתו:
ויד ה' היתה אל אליהו. ר"ל שכבר בא אליו דבר ה' שיעשה זה ר"ל לשנס מתניו ולרוץ לפני אחאב עד שבא אחאב ליזרעאל והנה שנוס מתניו הוא שחגר מתניו בדרך שיתכן לו לרוץ בזולת נזק באבריו הפנימיים מפני חוזק התנועה: